הטלת עונש על חברה ובעל מניותיה עקב אי הפקדת כספי פניסה וגמל של עובדי החברה בזמן فرض عقوبة على الشركة ومساهميها بسبب عدم إيداع أموال صناديق التقاعد وصناديق الادخار لموظفيها في الوقت المحدد.

בית הדין הטיל קנס  על החברה ובעל מניותיה שנמצאים בהליך חדלות פירעון עקב אי הפקדת כספי הפנסיה והגמל בזמן.

להלן הנימוקים להם התייח השופט בעת קביעת גובה הקנס לבעל המניות :

(א) הודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה חסכה זמן שיפוטי ומשאבים יקרים מצד המאשימה בניהול משפט פלילי, ומן הראוי לקחת זאת בחשבון, כמקובל. בנוסף, הודאת הנאשם והתחייבותו בדיון כמו גם, התנצלותו, מביעים את ההכרה בעבירות שביצע ואת חומרתן. כאמור מדובר בעבירות שנעברו ושולמו לפני הגשת כתב האישום.

(ב) נסיבותיו האישיות של הנאשם. הנאשם נקלע למצוקה כלכלית, עקב היותו ערב אישית לחובות החברה, המצויה בהליכי חדל"פ וכתוצאה מכך, אף הנאשם מצוי בהליכי חדל"פ. בהתאם לדו"ח מטעם הנאמן שהוגש לתיק, הנאשם ערב לחובות החברה בגובה 15,000,000 ₪. הנאשם עצמו משתכר בסך 7,000 ₪ לחודש, אשר מתוכם משלם לקופת צו הכינוס 1,400 ₪ מידי חודש.

העובדות:

מדינת ישראל הגישה כתב אישום נגד חברת "אלראיד מכירות תפעול ופרויקטים בע"מ"(להלן "החברה") ונגד בעליה ומנהלה הכללי, אלראיד חאג' יחיא (להלן "הנאשם")  מאחר שבין יוני 2019 למרץ 2020, החברה ניכתה משכרם של 14 עובדים (57 עבירות) תשלומים לקופות גמל שונות אך לא העבירה אותם ליעדם במועד הקבוע בחוק. הנאשם הואשם כי לא פיקח ולא עשה כל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירות, ובכך הפר את חובתו לפי חוק הגנת השכר. החברה  הורשעה בהפרת סעיפי חוק הגנת השכר, וביום 7.8.2024 ניתן גזר דין בעניינה לפיו הושת עליה קנס בגובה 100 ש"ח. הנאשם הודה בעבירה של הפרת חובת הפיקוח ומניעת עבירה לפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר. הנאשם אף הצהיר והתחייב שלא יעבור על העבירות בהן הורשע למשך 3 שנים.

טענות המאשימה:

מדובר באישום חמור המייחס עבירות על חוק הגנת השכר, בגין אי-העברת כספים שנוכו משכרם של 14 עובדים (57 עבירות) במשך כ-10 חודשים, לאחר המועד הקבוע בחוק. המאשימה טענה כי מדובר בריבוי עבירות אך לעניין העונש ראתה בכך עבירה אחת מתמשכת. הערך החברתי שנפגע הוא שמירה על זכויותיהם הסוציאליות של העובדים וכי מעשיהם של הנאשמים הביאו לרווח כלכלי. העבירות בוצעו במטרה לשרת אינטרסים של החברה ובעליה. לגבי הנאשם, המאשימה ביקשה לגזור קנס בסך 250,000 ש"ח ובנוסף לחייבו בהתחייבות להימנע מעבירה למשך 3 שנים.

טענות הנאשם: 

החברה נוסדה בשנת 1999, עבדה 25 שנה והעסיקה כ-300 עובדים ללא כל הפרה קודמת. עקב משבר הקורונה, החברה נכנסה לקשיים כלכליים והוכרזה כחדלת פירעון עם חובות של כ-15 מיליון ש"ח. הנאשם 2 נכנס אף הוא להליכי חדלות פירעון כערב אישית לחובות החברה. החברה הורשעה ונגזר עליה קנס של 100 ש"ח בלבד. בנושא השכר טיפלו חשבי שכר, והנאשם לא היה מעורב בניכוי ואי-העברת הכספים. העבירות בוצעו בתום לב, תוקנו עוד בטרם הגשת כתב האישום, וכל הכספים שולמו לקופת הגמל, כך שהערך החברתי לא נפגע והעובדים לא נפגעו. הנאשם הודה בעבירה בהזדמנות הראשונה, חסך זמן שיפוטי, התנצל ולקח אחריות על מעשי החברה. העבירות נבעו מבעיה תזרימית בניסיון להציל את החברה. מצבו הכלכלי קשה; הוא משתכר 7,000 ש"ח לחודש ומשלם 1,400 ש"ח לקופת הכינוס במסגרת הליך חדלות הפירעון

פסק הדין:

בית הדין בחן את נסיבות המקרה בהתאם למנגנון התלת-שלבי הקבוע בחוק העונשין. נקבע כי מדובר באירוע אחד מתמשך של אי-העברת כספים, אף שמדובר ב-14 עובדים ובתקופה של 10 חודשים. נקבע כי מתחם הענישה ההולם עבור הנאשם כבעלים ומנהל בפועל של החברה, הוא בין 20,000 ש"ח ל-150,000 ש"ח.  בית הדין התייחס לנסיבותיו האישיות והכלכליות של הנאשם הודאתו המוקדמת שחסכה זמן שיפוטי, והעובדה שכל העבירות תוקנו טרם הגשת כתב האישום. בית הדין קבע כי נסיבות אלו מצדיקות חריגה לקולא מהקנס שדרשה המאשימה. בית הדין הדגיש את החשיבות בכך שהנאשם ומשפחתו יוכלו להמשיך לכלכל את עצמם, ולא ליפול כנטל על הקופה הציבורית, שכן השתת קנסות גבוהים שאין ביכולתו לעמוד בהם עלולה להשיג מטרה הפוכה.

על החברה הושת קנס בסך 100 ש"ח. על הנאשם הושת קנס בסך 20,000 ש"ח.ובנוסף, הנאשם הצהיר והתחייב שלא יעבור על העבירות בהן הורשע למשך 3 שנים. הפרת התחייבות זו תחייב אותו בקנס המקסימלי החל על עבירות אלו.