חלוקת דיווידנד – חוק החברות
כדי שחלוקת דיווידנד תהיה מותרת, חייבת חברה לעמוד במבחן דו שלבי כמתואר בסעיף 302 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק"):
- מבחן הרווח – ה"רווח" הוא יתרת העודפים או עודפים שנצברו בשנתיים האחרונות, לפי הגבוה, אשר יחושבו על פי דוחות כספיים מתואמים אחרונים, שנערכו עד שישה חודשים ממועד החלוקה הרצוי, ותוך הפחתת חלוקות קודמות, אם לא הופחתו כבר מן העודפים. המונח "עודפים" הוא מונח חשבונאי בעיקרו, המתייחס ככלל לסכומים הכלולים בהון העצמי של החברה, שמקורם ברווח הנקי שלה.
- מבחן יכולת הפירעון – זהו המבחן הדומיננטי מבין השניים, ולפיו נדרש דירקטוריון החברה לקבוע בעת ההחלטה לחלק דיווידנד כי לא קיים חשש סביר שהחלוקה תמנע מהחברה את היכולת לעמוד בחובותיה הקיימות והצפויות, בהגיע מועד קיומן.
חברה שלא עומדת במבחן הרווח ואינה יכולה לחלק דיווידנד על פי הוראות סעיף 302 לחוק. יכולה, במסגרת הוראות סעיף 303 לחוק החברות, לפנות לבית המשפט, תוך מתן הודעה לנושי החברה, בכדי לקבל אישור לחלוקה אשר אינה עומדת במבחן הרווח, (היו עודפים בשנים קודמות) ובלבד שמתקיים מבחן יכולת הפירעון.
המידע המוצג באתר, בחוזרים ובמאמרים הינו מידע כללי בלבד וייתכן כי נפלו בו טעויות ו/או השמטות. לפיכך המידע אינו מהווה תחליף לחוות דעת מקצועית פרטנית וכל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא, עושה זאת על אחריותו בלבד.