קביעת שיעור ריבית לפי סעיף 3(ט) לפקודת מס הכנסה

קביעת שיעור הריבית

2.    (א) (1)    שיעור הריבית לעניין סעיף 3(ט) לפקודה יהיה 3.49% [בשנת 2020] המוכפלים במספר הימים בתקופת הזקיפה ומחולקים בשלוש מאות שישים וחמש.

[שיעור הריבית מיום 5.11.11: 5.24%, מיום 1.1.12: 6.24%, מיום 1.1.13: 5.47%, מיום 1.1.14: 4.31%, מיום 1.1.15: 4.07%, מיום 1.1.16: 3.41%; מיום 1.1.18: 3.48%, מיום 1.1.19: 3.41%.].

(2)     היה שיעור העלות הכוללת הממוצעת לאשראי הלא צמוד הניתן לציבור על ידי הבנקים שמפרסם בנק ישראל לפי ההגדרה “שיעור עלות האשראי המרבי” בסעיף 5 לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ”ג-1993, שפורסם לאחרונה לפני חודש דצמבר בשנה פלונית שונה מ-5.24%, יהיה שיעור הריבית הקבוע בתקנת משנה זו לשנת המס הבאה שיעור הריבית שפורסם כאמור. הסכום המתקבל יעוגל למאית האחוז הקרובה.

(3)     שר האוצר יפרסם בהודעה ברשומות את שיעור הריבית המחושב לפי פסקה (2).

[תחילתן של תקנות אלה ביום 2.12.2011; לגבי הלוואה שהתקבלה לפני יום התחילה, יראו את יום התחילה כתחילת תקופת הזקיפה לעניין יתרת ההלוואה הקיימת ביום התחילה.]

נוסח תקנת משנה (א) עד יום 1.12.11

(א)    שיעור הריבית לענין סעיף 3(ט) לפקודה יהא שיעור עליית המדד בתוספת 4 אחוזים המוכפלים במספר הימים בתקופת הזקיפה ומחולקים בשלוש מאות ששים וחמש;(3)

(ב)   על אף האמור בתקנת משנה (א), שיעור הריבית לענין סעיף 3(ט) לפקודה, לגבי הלוואה שניתנה לעובד ממעביד שאינו חבר בני אדם שהעובד הוא בעל שליטה בו, יהא שיעור עליית המדד, ובלבד שסך יתרות קרן ההלוואות של העובד בתקופת הזקיפה אינו עולה על 7,800 שקלים חדשים [ב-2019 ו-2020. 7,680 ש”ח ב-2018-2016. 7,800 ש”ח ב-2014 ו-2015; 7,680 ב-2013].

(ג)    יראו את הסכום הנקוב בתקנת משנה (ב) כאילו הוא “הנחה סוציאלית” כהגדרתה בסעיף 120א לפקודה.

חישוב הפרש הריבית

3.    הפרש הריבית יהא ההפרש שבין סכום הריבית שנצבר לחובת הלווה על יתרת הקרן המוסכמת בתקופת זקיפה, לפי תנאי ההלוואה, לבין סכום הריבית שהיתה נצברת באותה תקופה על יתרת קרן ההלוואה, אילו הריבית על ההלוואה היתה בשיעור האמור בתקנה 2.

קביעת יתרת קרן ההלוואה

4.    (א)   בהלוואה שקיבל מי שהפרש הריבית בידו הוא הכנסת עבודה, יראו לענין קביעת יתרת קרן ההלוואה, בכל תשלום ששילם הלווה, פרעון סכום קרן בתוספת מלוא הריבית שנצברה בשלו לפי שיעור הריבית שנקבע בין הלווה למלווה.

(ב)   בהלוואה שקיבל מי שהפרש הריבית בידו הוא הכנסה לפי סעיף 2(1) או (4) – יראו, לענין קביעת יתרת קרן ההלוואה, בכל תשלום ששילם הלווה, פרעון סכום קרן בתוספת מלוא הריבית שהיתה נצברת בשלו לפי השיעור האמור בתקנה 2.

(ג)    תקנה משנה (א) תחול גם לעניין קביעת יתרת קרן מוסכמת של הלוואה המוחזרת בתשלומים כשלא נקבע בין הלווה למלווה איזה סכום מכל תשלום משולם לסילוק קרן ההלוואה.

(ד)   סכום שבו עולה בסוף תקופת זקיפה יתרת קרן הלוואה על יתרת הקרן המוסכמת של אותה הלוואה בתוספת הריבית שנצברה עליה לפי תנאי ההלוואה ושטרם נפרעה, יווסף להפרש הריבית ויופחת מיתרת קרן ההלוואה לענין תקופת הזקיפה הבאה.

קביעת מועד לניכוי מהכנסת עבודה

5.    סכום המנוכה במקור מהכנסת עבודה של עובד כתשלום על חשבון הלוואה, יראוהו כמשולם ביום תשלום הכנסת העבודה לעובד או ביום האחרון של החודש שלגביו משולמת הכנסת העבודה – לפי המוקדם.

הגדרות

“הפרש ריבית” – כמשמעותו בסעיף 3(ט) לפקודה;

“יתרת קרן הלוואה” – לרבות ריבית שנצברה לחובת מקבל הלוואה על פי תנאי ההלוואה עד לתחילת תקופת זקיפה פלונית ולא נפרעה עד לאותו מועד;

“יתרת קרן מוסכמת” – יתרת הקרן של הלוואה במועד פלוני, לפי המוסכם בין הלווה לבין המלווה;

“ריבית” – לרבות הפרשי הצמדה;

“מדד ביום פלוני” – מדד המחירים לצרכן (להלן – המדד) שהתפרסם בחודש שבו חל אותו יום פלוני בתוספת ההפרש שבינו לבין המדד שהתפרסם אחריו כשההפרש מוכפל במספר כמספר היום בחודש ומחולק במספר הימים שבאותו חודש;

“שיעור עליית המדד”, בתקופה פלונית – ההפרש בין המדד ביום סיום התקופה לבין המדד ביום תחילת התקופה מחולק במדד ביום תחילת התקופה;

“שנת מס” – לרבות תקופת שומה מיוחדת;

“תקופה זקיפה” –

(א)   אצל מי שהפרש הריבית הינו הכנסת עבודה – כל חודש בתקופה שבין יום קבלת ההלוואה לבין יום גמר פרעון יתרת קרן ההלוואה;

(ב)   אצל מי שהפרש הריבית הינו הכנסה לפי סעיף 2(1) או 2(4) לפקודה – כל שנת מס, או חלק ממנה, שבין יום קבלת ההלוואה לבין יום גמר פרעון יתרת קרן ההלוואה.