הכרה בהוצאות אחזקת כלי רכב בחברה שרשומים על שם בעל המניות במשרד הרישוי

ניתן להכיר בהוצאות אחזקת רכב הרשום על שם בעל מניות ולא על שם החברה, ובלבד שיוכח כי הרכב משמש לייצור הכנסת החברה וכי הבעלות המהותית בו היא של החברה (למשל, נרכש בכספיה ורשום בספריה). במקרה כזה, ניכוי ההוצאות יוגבל בהתאם לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), המאפשרות ניכוי הוצאות גם עבור רכב שאינו בבעלותו המשפטית של הנישום. לא לשכוח שהכרה בהוצאות "לפנים משורת הדין" תלויה בשיקול דעתו של פקיד השומה ובטיב הראיות שיוצגו לו. 

השאלה המשפטית :

האם חברה רשאית לנכות כהוצאה את עלויות האחזקה של כלי רכב הרשומים במשרד הרישוי על שם בעל המניות (ולא על שם החברה או קרוביו), ואילו תנאים עליה לקיים כדי שהוצאה זו תוכר על ידי רשויות המס?

המסגרת הנורמטיבית

1. תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ"ה-1995: תקנה 1 מגדירה "רכב" ככזה המשמש את הנישום "בין שבבעלותו של הנישום ובין שלא בבעלותו", ובלבד שמשקלו פחות מ-3,500 ק"ג  . תקנה 2 קובעת את מגבלות הניכוי (45% מההוצאות או הוצאות בניכוי שווי שימוש, לפי הגבוה) 
2. הוראת ביצוע 6/90 (תוספת מס' 1): עוסקת בטיפול בנכסים שנקנו בכספי תאגיד ונרשמו על שם בעלי מניות. ההוראה קובעת כי תאגיד רשאי לטעון לבעלות על רכב הרשום על שם יחיד אם יוכחו תנאים מסוימים של בעלות מהותית ושימוש עסקי 
3. סעיף 17 לפקודת מס הכנסה: קובע את הכלל הבסיסי לפיו יותרו בניכוי הוצאות שיצאו כולן בייצור הכנסה בשנת המס 
4. פסיקה מרכזית:
   • • עמ"ה 2/90 סנונית הנדסה בע"מ נ' פקיד השומה ירושלים: בית המשפט הכיר בהוצאות רכב שהוציאו מנהלים עבור החברה במכוניותיהם הפרטיות כהוצאה מותרת בניכוי לחברה, וקבע כי אין לראות בהחזר הוצאות זה הכנסת עבודה בידי המנהלים.
     • ע"מ 958-01-15 נווה נטוע 1972 בע"מ נ' פקיד שומה חדרה: בחינת מקרים בהם רכבים רשומים על שם בעלי מניות והכרה בהוצאותיהם "לפנים משורת הדין" או בכפוף לעמידה בתנאי הדיווח 

ניתוח

1. רישום פורמלי מול בעלות מהותית

הכלל הוא שנכס הרשום על שם יחיד נחשב בבעלותו לצרכי מס. עם זאת, חברה יכולה לסתור חזקה זו אם תוכיח כי הרכב נרכש בכספיה, רשום כנכס במאזניה, וכי היא נוהגת בו מנהג בעלים (תביעת פחת, תשלום הוצאות שוטפות ודיווח על רווח הון במכירה).  הוראת הביצוע מדגישה כי תופעת רישום רכב על שם יחיד למרות בעלות התאגיד היא נפוצה, ופקיד השומה רשאי לקבל טענת בעלות של התאגיד בנסיבות אלו .

2. התרת הוצאות רכב שאינו בבעלות החברה

תקנות ניכוי הוצאות רכב חלות במפורש גם על רכב שאינו בבעלות הנישום  המשמעות היא שעצם העובדה שהרכב רשום על שם בעל המניות אינה שוללת אוטומטית את ניכוי ההוצאות, כל עוד הרכב משמש לייצור הכנסת החברה. בפסק דין סנונית הנדסה, נקבע כי כאשר עובד או מנהל מעמיד את רכבו הפרטי לטובת המעביד, והמעביד מחזיר לו את ההוצאות המשתנות, מדובר בהוצאה עסקית של המעביד.

3. מגבלות הניכוי (נכון לשנת 2026)

גם אם תוכר ההוצאה, היא כפופה למגבלות הקבועות בתקנות. נכון לנתונים הקיימים במקורות (התקפים גם לשנת 2026 בהיעדר עדכון אחר במקורות):

• רכב שאינו צמוד: יותרו בניכוי 45% מהוצאות החזקת הרכב, או סכום הוצאות החזקת הרכב בניכוי שווי השימוש, לפי הגבוה .
• רכב צמוד: אם הרכב הועמד לרשות בעל המניות כעובד, ההוצאות יותרו לחברה במלואן, אך יש לזקוף לבעל המניות "שווי שימוש ברכב" כהכנסת עבודה. 

4. תנאי סף להכרה בהוצאה : כדי שההוצאה תותר, על החברה לעמוד בחובות דיווח ורישום:

• רישום מספר הקילומטרים במונה בתחילת שנת המס ובסופה (או במועד קבלת/יציאת הרכב) .
• הוכחה כי הרכב שימש בפועל לייצור הכנסה. בתיק נווה נטוע, נפסלו הוצאות רכב כאשר התגלו אי-סדרים ודרישת הוצאות עבור רכבים שלא שימשו לייצור הכנסה .

 מסקנה והמלצות

חברה יכולה לנכות הוצאות רכב הרשום על שם בעל המניות, אך עליה להיערך להוכחת הזיקה העסקית והבעלות המהותית.

לדעתי יש סיכוי שטענת החברה תתקבל על דעת בית המשפט אבל כמובן שמנגד קיים סיכוי סביר שעמדת מס הכנסה היא זו שתתקבל ולכן מי שאינו רוצה לקחת סיכון ירשום כלי רכב המשמשים את החברה ושאינם בשכירות או בליסינג תפעולי על שם החברה בלבד.

המלצות מעשיות:

1. רישום חשבונאי: יש לרשום את הרכב כנכס קבוע במאזני החברה ולכלול ביאור בדוחות הכספיים המבהיר כי הרכב בבעלות החברה למרות הרישום על שם בעל המניות .
2. תיעוד נסיעות: חובה לנהל רישום מדויק של קריאת המונה (קילומטראז') בתחילת ובסוף שנה בדו"ח השנתי .
3. עקביות בדיווח: על החברה לתבוע פחת על הרכב ולשלם את כל הוצאות האחזקה (דלק, ביטוח, תיקונים) ישירות מחשבונה .
4. זקיפת שווי: ככל שבעל המניות עושה שימוש פרטי ברכב, יש לזקוף לו שווי שימוש בהתאם לתקנות כדי להימנע מסיווג מלוא ההוצאה כ"הוצאה עודפת" שאינה מותרת בניכוי .