הכרה בהוצאות אחזקת כלי רכב שרשום על שם אשתו של בעל העסק

השאלה:

האם נישום עצמאי זכאי לנכות הוצאות החזקת רכב המשמש בעסקו, כאשר הרישום הפורמלי של הרכב במשרד הרישוי הוא על שם בת זוגו, ומהם התנאים והמבחנים להכרה זו על פי הדין והפסיקה?

פקיד השומה עלול לפסול את ההוצאות בהסתמך על הנחיית רשות המיסים מ- 2007 לפיה ניכוי הוצאות רכב ופחת יותר רק אם הרכב רשום על שם הנישום במשרד הרישוי. לכן הנטל להוכחת השימוש העסקי והבעלות הכלכלית מוטל על הנישום. במקרה של בני זוג, ניתן לעיתים להתגבר על דרישה זו באמצעות הוכחת "בעלות כלכלית" או הסכמי שימוש, אך הדבר כרוך בחשיפה למחלוקת מול פקיד השומה

עקרונית ניתן להכיר בהוצאות רכב בייצור הכנסה של נישום עצמאי גם אם הרכב רשום במשרד הרישוי על שם אשתו. זאת מאחר שהרישום במשרד הרישוי הוא דקלרטיבי (הצהרתי) בלבד ולא קונסטיטוטיבי (יוצר בעלות), וכן משום שתקנות ניכוי הוצאות רכב קובעות במפורש כי ההוצאות יותרו בין אם הרכב בבעלות הנישום ובין אם לאו, ובלבד ששימש לייצור הכנסה.

 המסגרת הנורמטיבית:

1. תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ"ה-1995: תקנה 1 מגדירה "רכב" כרכב מסוגים מסוימים (M1, N1 וכו'), וקובעת במפורש כי ההגדרה חלה "בין שבבעלותו של הנישום ובין שלא בבעלותו. תקנה 2 קובעת את הכללים לניכוי הוצאות שהוצאו בייצור הכנסה שאינה הכנסת עבודה .
2. מעמד הרישום במשרד הרישוי: על פי הפסיקה (ע"א 492/64 לוי נ' וייס, ע"א 299/74 גולומב נ' גודפריד), לרישום במרשמי רשות הרישוי יש ערך דקלרטיבי בלבד. הבעלות האמיתית במיטלטלין נקבעת לפי חוק המיטלטלין וחוק המכר, לפיהם הבעלות עוברת במסירה ואינה טעונה רישום .
3. הנחיית רשות המיסים (מיום 13.6.2007): הנחיית היועץ המשפטי של רשות המיסים הקובעת כי אין להתיר ניכוי הוצאות ופחת לרכב שאינו רשום על שם הנישום במשרד הרישוי.
4. סעיף 17 לפקודת מס הכנסה: קובע את העיקרון הכללי לפיו יותרו בניכוי הוצאות שיצאו כולן בייצור הכנסה בשנת המס .
5. הלכת שניידמן (ע"א 95/66): בית המשפט העליון קבע כי יש לבחון מי הוא בעל העסק וההכנסה בפועל. במקרה שבו העסק הוא של הבעל, העובדה שהרישיון או הרישום הם על שם אחר אינה משנה את ייחוס ההכנסה וההוצאות למקור האמיתי ..

 ניתוח:

הבעלות המהותית מול הרישום הפורמלי: על פי מאגרי מיסים אונליין, רשות המיסים מכירה בכך שקיימת תופעה של רישום כלי רכב על שם אדם פרטי (כמו בן זוג) משיקולים שונים (כגון שמירת ערך הרכב), בעוד שהבעלות הכלכלית והשימוש העסקי שייכים לנישום אחר . ההוראות המקצועיות מנחות להתחקות אחר "בעליו האמיתי" של הרכב כדי לאפשר לו לתבוע הוצאות .

תחולת תקנות ניכוי הוצאות רכב: התקנות אינן מתנות את ניכוי ההוצאות בבעלות רשומה. לשון התקנה "בין שבבעלותו של הנישום ובין שלא בבעלותו"  מאפשרת לעצמאי לנכות הוצאות גם על רכב שאינו רשום על שמו, כל עוד הוא מוכיח שהרכב שימש לייצור הכנסתו.

מבחני עזר להכרה בבעלות ושימוש: במאגרי המידע מצוינים סימנים המעידים על כך שרכב שייך מהותית לעסק למרות רישומו על שם בן הזוג .

• הרכב נרכש מכספי העסק.
• הרכב רשום במאזני העסק.
• נתבע פחת או הוצאות מימון בגין הרכב בספרי העסק.
• הוצאות האחזקה השוטפות משולמות מחשבון העסק.

 אופן חישוב הניכוי:

נכון לנתונים הזמינים (לא נמצאו שינויים ספציפיים לשנת 2026 במקורות), ניכוי ההוצאות לעצמאי מבוצע לפי הגבוה מבין שתי חלופות .

1. סכום הוצאות החזקת הרכב בניכוי שווי השימוש (כפי שנקבע בתקנות שווי שימוש). אם הרכב צמוד לעובדים.
2. סכום בגובה 45%  מהוצאות החזקת הרכב. יצוין כי רשות המיסים הבהירה בעבר כי אין הצדקה להבחין בין המרכיב הפרטי של הנסיעה אצל עצמאים לבין שכירים, ולכן נקבע בסיס השוואתי .

 מסקנה והמלצות:

בעל העסק  "העצמאי" רשאי לנכות את הוצאות הרכב בעסקו למרות הרישום על שם אשתו, בכפוף להוכחת השימוש ברכב לייצור הכנסה.

 המלצות מעשיות:

1. תיעוד: יש להקפיד על רישום קריאת מונה הקילומטרים בתחילת שנת המס ובסופה (או במועד הרכישה/מכירה), שכן זהו תנאי סף להתרת הניכוי לפי תקנה 6 .
2. רישום בספרים: מומלץ לכלול את הרכב במאזן/בדוחות העסק ולדרוש בגינו פחת, דבר המחזק את הטענה לבעלות מהותית של העסק ברכב .
3. תשלום הוצאות: רצוי שהוצאות הדלק, התיקונים והביטוח ישולמו ישירות מחשבון העסק או באמצעות כרטיס אשראי של העסק.

 הערות :

• הוצאה מעורבת: הוצאות רכב נחשבות מטבען ל"הוצאה מעורבת" (עסקית ופרטית). התקנות קובעות חזקה חלוטה לגבי החלק הפרטי שאינו מותר בניכוי, ובית המשפט העליון (פרשת קימה) אישר כי מדובר בהסדר מחייב שלא ניתן לסתירה בקלות על ידי הוכחת שימוש עסקי גבוה יותר 
• פקיד השומה: עלול לפסול את ההוצאות בהסתמך על הנחיית רשות המיסים מ-2007. במקרה כזה, הנטל להוכחת השימוש העסקי והבעלות הכלכלית מוטל על הנישום .רשות המיסים מחזיקה בעמדה המחמירה (החל משנת 2007) לפיה ניכוי הוצאות רכב ופחת יותר רק אם הרכב רשום על שם הנישום במשרד הרישוי. במקרה של בני זוג, ניתן לעיתים להתגבר על דרישה זו באמצעות הוכחת "בעלות כלכלית" או הסכמי שימוש, אך הדבר כרוך בחשיפה למחלוקת מול פקיד השומה
• מע"מ: ניכוי מס תשומות על הוצאות רכב (לרבות דלק ותיקונים) מותנה בכך שהחשבוניות יוצאו על שם העוסק. אם החשבוניות יוצאות על שם בת הזוג, ניכוי המע"מ עלול להיפסל אלא אם הוכח שהתשומות שימשו לעסק (תקנה 12ג לתקנות מע"מ